|
סוהאד דיב // נקבים ת'קוב
|
|
|
פתיחה: 25.12.2009
נעילה: 5.1.2010
|
ת'וקוב– נקבים
מאת עאידה נסראללה
במבט רטרוספקטיבי לעבודותיה של האמנית סהאד דיב מאז 2000-2009. מדובר באמנית שקדנית מרדנית ומתעקשת להאיר מקומות אפילים, מקומות אסורים שאינן עולות על המפה הדיסקורסיבית בהקשר לגוף האישה ולסממניו. האמנית מעוררת את שאלת המיניות של האישה, ומדגישה אותה על ידי הדגשת הפתח כסמל נשי. בהמשך לתהליך רב שנים מגיעה האמנית לתערוכה הנוכחית הקרויה ת'קוב- נקבים.
ת'קוב- בערבית פירושה נקבים. "נקב" היא מילה מכילה משמעות כפולה הן באותיות שמכילות אותן אותיות של המילה נקבה, אבל גם נקבים הבוקעים מתוך גוף, דעוך, המשתקף מתוך עבודות פרובוקטיביות, משקפות את הכאב ורחשי הבטן של האמנית, מתריסות על הנורמה המכוננת בחברה הפטריארכאלית. העבודות של סוהאד מאזכרות את אמנויות "הדור הראשון" והדיאלוגים עם הוואגינה שצצו בשנות השבעים בארצות הברית כאמצעי להכרת הגוף הנשי ולגילוי מחדש. היותה אישה פלסטינית אינו עומד בסתירה עם העלאת הנושא כאישה, ואין לנצל את העבודות להתרסה על האמנית, אלא אפשר לייחס אותם כעבודות של אישה שמדברת על רגשות אישיות כמו שדיברו אחרות מעולם המערבי. לכן אני מעדיפה להסתכל על העבודות מנקודת מבט ביקורתית לחברות פטריארכאליות, הן המערבית והן המזרחית.
האמנית סהאד מדגישה את המבט הגברי "הסקופו-פאלי", כשהיא ממשתמשת בחתיכה מתוך רפרודוקציה של הצייר הצרפתיINGRESS הקרויה The Valpincon Bather -. אשר שימשה בידי האמנית מקור השראה לסדרת רפרודוקציות בת 30 עבודה שבהן מתנכלת האמנית בגוף העירום בכלי חיתוך ודקירה שונים. האמנית סהאד מראה התייחסות שאינה חד משמעית, כך שהעבודות נוקטות עמדה ביקורתית למבט הגברי המערבי כלפי הגוף הנשי שהצטייר בעיניהם כגוף אקזוטי כמו שרואים אצל Ingress.וגם מבטאת כאב אישי המסתתר מאחורי העבודות האסטטיות.
בתערוכה הנוכחית האמנית משתמשת בחתיכה מאותה רפרודוקציה של הציור הזכור למעלה , חתיכה נדחסת בתוך נקב –ת'וקוב , צורה סמלית של וואגינה-אבל גם צורה פאלית. הצורה הכפולה משמשת ביקורת לחברה שמעריכה את האישה מתוך עונג אירוסי המתמצא בת'וקוב-וואגינה- נקב.
לעומת הצורות העיגוליים – ת'קוב. מוצבים בתערוכה שלשה שקיות ... מליאים בזרעים, שקיות מדומות לשקיות של תבלינים הניצבים בשוק למכירה. הצבת הזרעים למכירה יש בה אירוניה והומור שחור לעומת הכאב מעצם רכישת הנקבים-יות.
בעבודות הנוכחות, שומרת האמנית על אסתטיקה הנובעת מהישענותה על מסורת רבת שנים של רקמה וערבסקה ומורשת אמנות האסלאם, סרטי רקמה מעודנים, מקשטים את המרקע הציורי, או ניצבים סביב הת'קוב-נקבים, שמחברים בין האמנות ובין האומנות, בין המכחול והמחט.
חוט ומחט שני אלמנטים אסוציאטיביים לתחושה של לנקוב את חור המחט. החוט והמחט מתקשרים לצורה הסמלית "הפאלית והנקבית", אבל גם החוט המוביל לסתום את החורים שבבגד, ובכן האמנית מוסיפה פן נוסף לחקירה בנושא הגוף ומחברת בין החור כמקור העולם(וואגינה) כסמל בריאה, וגם לחוט ומחט השוזר כל תך לצד ו\או לתוך השני, מה שמעיד על עמל ומאמץ אנושי רב ערך.
סוהאד דיב היא אנטיתיזה לדימוי הערביה הכנועה והשמרנית.
דמות האישה של סוהאד, חזקה, יפה, פתוחה, מתריסה ואירוטית.
סוהאד צוללת בחדווה מרדנית, לא אל ערבסקות וקליגרפיה איסלמית, אלא אל הישיר אל ירכי האישה המיסתורית ללא פנים, תמיד בהטיית הראש, כמו שאנגר האהוב עליה חשף את גב האישה והסתיר את פניה.
למרות הבוטות ההפגנתית של סוהאד דיב, עבודותיה בכלות משמעות פמיניסטית בחברה סגורה שמרבית חברותיה מסתובות בכיסוי ראש.
לשאלתי אם החשיפה האירוטית של סוהאד מפריעה להן, כולן ענו בלאו מוחלט ועם קמצוץ הערצה.
המודעות למבט הגברי והעדרו בעבודותיה מסגיר ומצביע על קו ברור - חתירה למקומות אסורים. בדיקת הגבולות. לטאבו.
ביד בטוחה, ברישום קליל ומסולסל סוהאד דיב רושמת בחירות גמורה עירום נשי בגלוי ונסתר, היא משתמשת בעבודת רקמה, צבעי זכוכית וצילום.
|
|
|
|
|